<h1>אהל מועד שער הטריפות דרך י'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
מי ששחט העוף ונמצאת טריפה ואין ידוע אימתי אם הוא מטרפות שאיפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה יולד בה הולכין אחר הרוב שהן כשירות ואומ' דמסתמא השתא הוא דנטרף דלא מחזקינן איסורא וכל ביצים שנולדו ממנה מותרין ויש מחמירין ואומר' שהואיל ולא נודע לה שעת הכושר כל הביצים שילדה תוך יב"ח אסורים.
<h2>דף יב.</h2>
בכל מקום שהצריכו חכמים לבדוק אחר הטרפיות יש ריעותא שבשבילו יש לחוש צריך לבדוק אבל אי ליכא ריעותא א"צ לבדוק כלל ומיהו בטרפות סירכות הריאה אנו צריכין לבדוק משום דהויא מילתא קרובה (לראותה) [לריעותא] וכבר כתבנו בזה טעם אחר בנ"ב דרך א' משער השחיטה וחיוב בדיקת סרכות הריאה אע"פ שלא נתפרש בגמ' מצינו שהוזכר בדברי רבותי' כדאי' במדר' רבי תנחומא בפ' ויהי ביום הח' [אות ח'] שאמרו שם אמר"י בן פדייה מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שלא יכולת לעמוד בצוויך שעה א' והרי בניך משמרין כל המצות שנתנו להם עומד ונוטע מעדר מנכש מזמר טורח ומשקה ורואה פירות נטיעותיו לפניו כשהן מבוכרות וקופץ ידו ואינו טועם מהם כלום לקיים מ"ש [ויקרא י"ט] ג' שנים יהיה לכם ערילים וכו' וביותר אדם מישראל לוקח בהמה ושוחט ומכשיר ומבדיק בריאה ואם נמצאת טריפה מונע ידו ואינו אוכל הוי אמרת ה' צרופה שבמצות מצרף הב"ה לישראל כדי שיגן עלינו וליתן לנו שכר טוב כשאנו משמרין את המצות שנ' [תהלים י"ח] האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו.
<h2>דף נא.</h2>
בפ' אלו טרפות משנת נפלה מן הגג, ההוא אימרתא דהוו מתפרקן כרעי בתרייתא אמר (מי) [רב] יימר האי שגרונא נקטה פי' רמפ"א בלעז מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדרה אפסיק וטרפה בדקו ואשכחו כרבינא ואפ"ה הלכה כרב יימר מ"ט שגרונא שכיח וחוט השדרה לא שכיח פי' ולא מזדקקינן למבדק שאר בהמות נר' מכאן שאין לחוש למה שאינו מצוי אע"פ שאפ' לעמוד על אמיתת הדבר וצ"ע בזה מפני שנר' כמעלים עין מן האיסור.
<h2>דף נג:</h2>
ספק טרפה מותר לשהותו ואם היו רבים אסור שמא ישכח ויאכל מהם ואסור למכרם לגוי גזירה שמא ימכרנה לישראל והוא לא ידע.
<h2>דף נד.</h2>
אלו כשרות בבהמה פי' שאינן בכלל כל שאין כמוה חיה, נקובת הגרגרת ופסוקתה ברחבה פחות מכאיסר או שנסדקה לארכה ונשתייר משהו למטה ומשהו למעלה וזהו חוליא כמו שנתבאר בנ"א מדרך שלפני זה, נפחתה גולגולת פי' שנחסרה פחות מכסלע ולא ניקב קרום של מוח ודין זה נתבאר בראש דרך א', נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה נטלה הכבד ונשתייר ממנו כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא, המסס ובית הכוסות שנקבו זה שלא כנגד זה ניקב הלב ולא לבית חללו ניטל הטחול אע"פ שנקב פוסל בו במקום עביו ואע"פ שהלקות פוסל בהם ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון פי' מעל הבשר והסימנין מחוברין בבשר ואם (לא) ניטלה האם והוא מקום שהולד נוצר בו ונק' שליא כשרה ואם לחי העליון ניטל הר"מ אוסר ובזה לא ביארו כלל שאר המחברים ואם ניטלה האם של עוף יש אוסרין ויש מתירין ונר' כדברי המתירין מפני שלא ראינו שחלקו בתלמוד בדבר הזה בין בהמה לעוף.
<h2>דף נה:</h2>
חרותה בידי שמים כשרה וחרותה הוא מלשון חריות של דקל וזהו שצמקה הריאה מקול רעם וברד, צמקה בידי אדם טרפה וה"ד בידי אדם כגון ששחט בהמה אחרת לפניה ונפחדה מפני הדם ומאין יודע זה מביאים כלי חרש מחופה באבר והוא לבן וממלאין אותו במים קרים ובחורף מביא כלי שחור שאינו קר ולא רך מפני שאינו מחופה באבר וממלאו מים פושרין ומניחה בתוך מעל"ע אי הדרא בידי שמים היא וכשירה וכל זמן של מעל"ע צריכות המים להיות פושרין בבדיקה זו של חורף הגלודה פי' שניטל עורה בין מחמת חולי בין מחמת מלאכה אם נשתייר מן העור כרוחב סלע ע"פ כל השדרה כשרה לדעת הגאון ר"י ויש מחמירי' להצריך נמי במקום הטבור כשיעור סלע וכן בראש כל פרק ופרק מפרקיה ובזה ראוי להורות ואם בשלש מקומות אלו לבד הופשט העור או אפי' מהאחד מהם אע"פ שכל שאר העור קיים הרי זה ספק וספק תורה להחמיר.
<h2>דף נו.</h2>
טחול של עוף אין נקב פוסל בו וכבר נתבאר זה בנ"א מדרך ד' ובסוף דרך ששי נתבאר שטרפות הנאמר בכוליא של בהמה אינה בכוליא של עוף.
עוף או בהמה שנפלו לאור ונחמרו בני מעים שלהם ונשתנו ממראיהן טרפה וצריך לבדוק אחריהם כיצד הלב והכבד והקורקבן שדרכן שיהו אדומים והוריקו או א' מבני מיעים שדרכן להיות ירוקין והאדימו הרי זו טרפה ושיעור שנוי מראה במשהו והטעם לפי שמכות האש שורפת ונוקבת והרי היא כארס שבדרוסה, היה מראה שלהם כראוי ונשתנו מראיהן פי' שלקו ג"כ פסולין שעכשיו נתגלה לקותן וכן אתה דן להכשיר בירוקין שהאדימו וחזרו לירקותה ע"י שלק שבידוע שלא היה לקות גמור אלא עשן אבל אדומין שהוריקו אע"פ שחוזרין למראיהן בשלוקן טרפה שהחזרה בשליקה למראה הכושר אינו מועיל אלא לירוקין שהאדימו וחזרן בשליקה למראה ירוק ואין אומרין בטרפות זו דומה לזו. ירקות הפוסל בכבד של עוף דוקא ירוק ככרתי אבל לא הירוק כחלמון ביצה שהכבד בתולדתו כשהוא שמן ירוק כחלמון ביצה ואו' רשב"א שאין מראה ירוק פוסל בכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי לפי שכל המדברים כבדם ירוק ככרתי בתולדתו וכל שבמינו מדברי ירוק אפשר שימצא לעתים בבייתי ירוק וכענין שהתירו [לעיל מ"ז ע"א] יתרת שבריאה מפני שני עזים המדבריות כן וק' לע"ד דבר זה שהרי בכמה מקומות אמרו אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואע"פ שאמרו ביתרת אפ' שלא יאמרו במראות הפוסלין, כבד שהוריקה שלא כנגד בני מיעים כשרה הוריקה כנגד בני מיעים וזהו בראשה הדק והוא בראש התחתון טרפה וכן אם הוריקה כנגד מקום חיותא וכנגד מקום מרה טרפה שכל מקום ירקותא כאלו נטל ונשרף ויש מחמירין ואומ' שאפי' הוריקה שלא במקום חיותא טרפה שתולין שהלב או הקורקבן הוריקו ונתפס הירקות בכבד ואע"פ שאינו ניכר בהם, דינין הללו דוקא כשידוע שנפלה לאור אבל מן הסתם אין לחוש להם ומתני' מסייע להאי סברא מדקתני נפלה לאור וכ"כ הרא"ש מלוניל וכן דעת הרמב"ן וסיעתו ומיהו רשב"א והרבה מן הגדולים מחמירין לומר שכל מראה שנוי פוסל באיברים שהשנוי פוסל בהם אע"פ שאין ידוע שנפלה לאור בודק בשליקה ואם לא נודע שנפלה לאור ולא נראה שנוי מראה באותן איברים אלא (שלא) ע"י שלק נשתנו נר' לומר לדברי הכל שאין חוששין להם משום שנוי זה שאחר השלק.
כל טרפיות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף באותן איברים שהם שוים בכך, ועוף אין לו חיתוך אונות וע"כ אינו נטרף בחסר ויתר ויש טרפות בעוף שאינו בבהמה והיינו שאם ניקב הקורקבן וכיסו טרפה ועצם הראש של עוף המים אם נשברה אפי' במיעוטו טרפה אע"פ שהקרום קיים אווז הרי הוא כעוף המים שאר עופות נשבר העצם ברובו אע"פ שהקרום קיים טריפה לא נשבר ברובו בודק אם הקרום קיים אם לאו ואם אינו קיים טרפה, כיצד בודק שובר הגלגולת ומחלקה ומכניס ידו לתוך פיו ואם יש שם [נקב] (יבזבז) [יבצבץ] המוח ועולה.
<h2>דף נו:</h2>
ניטל הזפק טרפה וכן אם ניקב הזפק בגגו טריפה וזהו המקום הנמתח עם הושט באורך הצואר כשהעוף פושט צוארו וזהו המקום שמתחיל לשפע כלפי הושט, ניקב הזפק שלא בגגו כשרה יצאו בני מיעיה של בהמה או של עוף ולא ניקבו כשרה והוא שלא הפך בהם וכן נשתברו רגליה ולא נגע בצומת הגידין כשרה.
<h2>דף נז.</h2>
נטלה נוצה של עוף נשתברו אגפיה כשרה ולענין (שמוטת) [שמוטה] כך הוא הדין שאע"פ שאם נשמטה ידה של בהמה אפי' בפרק המחובר לגוף כשירה בעוף מחמירין ואם נשמט הגוף בפרק המחובר לגוף חוששין שמא ניקבה הריאה ואם בדק ונמצאת שלימה כשירה וכבר נתבאר זה בנ"ב מדרך ט' כיצד בודקין מכניס בגרגרת קנה רך ונופח בריאה ואם הרוח יוצא טריפה ואם לאו כשירה.
אע"פ שלא מנו חכמים הריאה בכלל אדומים שהוריקו [כך] דינה בהם אלא שמן הסתם בעוף א"צ לבדוק אותה אע"פ שראינו שנפלה לאור מפני שהצלעות של עוף מגינות על הריאה אבל אם ראינוה שהוריקה טרפה שהרי נתגלה שלא התירוה צלעותיה ויש מתיר הריאה הואיל ולא מנו אותה חכמים.
<h2>דף נח.</h2>
מי ששחט העוף ונמצאת טריפה ואין ידוע אימתי אם הוא מטרפות שאיפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה יולד בה הולכין אחר הרוב שהן כשירות ואומ' דמסתמא השתא הוא דנטרף דלא מחזקינן איסורא וכל ביצים שנולדו ממנה מותרין ויש מחמירין ואומר' שהואיל ולא נודע לה שעת הכושר כל הביצים שילדה תוך יב"ח אסורים.
ספק טרפה מותר לשהותו ואם היו רבים אסור שמא ישכח ויאכל מהם ואסור למכרם לגוי גזירה שמא ימכרנה לישראל והוא לא ידע.
ביצת טרפה או נבלה שנגמרה פי' שיש לה חלבון וחלמון אבל עדין הקליפה רכה אע"פ שנגמרה קודם שנאסרה הואיל ולא יצתה אסורה, ולד של טריפה או של נבלה מותר הואיל ויש לה חיות בפני עצמו לבעה"ת תרנגולת [שנתנבלה] הביצה שנמצא בה אסורה אטו של טריפה שעמדה באיסור כדאיתא בעדיות [פ"ה, מ"א] ואם נמצאת בספק נבלה הביצה כשירה דהוי ספיקא דרבנן אבל בספק טריפה אסורה אפרוח מביצת טריפה מותר מפני שאינו נוצר בה עד שתהא בעפר ואין בה דין אסור ועוד נבאר בדין זה בנ"ט מדרך א' משער איסור והיתר בס"ד.
כשם שביצת טריפה אסורה חלבה נמי אסור ודין גבינות שנעשו מחלב של ספק טריפה נתבאר בנ"ג מדרך ה' של שער השחיטה.
סימן לספק טרפה לזכר ששהתה אחר הספק יב"ח ובנקבה כל שנתעברה פי' שקבלה עליה זכר אחר הספק וילדה כשרה מיד וכבר דברנו בדין זה בנ"ב מדרך א' ובעוף אם טענה ביצים אחר הספק וילדה דביצים הנולדים אח"כ הוו סימנין דכשרה ומותר מיד והבצים שהיו במעיה כשנולד בה הספק משהין אותם ואם אח"ך טענה ביצים ודאי לאו טריפה היא דטריפה אינה יולדת.
<h2>דף נח:</h2>
אחוזת הדם והוא שגבר עליה הדם וחלתה והמעושנת פי' שנכנס עשן בגופה והמצוננת שחלתה מחמת צנה ושאכלה הרדופני ושאכלה צואת תרנגולין שהם סם המות לבהמה וששתתה מים מגולים בכל אלה כשרה דבכולהו היא מסוכנת ולא הגיעה למעמידין אותה על רגלה ואינה עומדת ומשום סכנה ליתא דסם המות דבהמה לאו סם המות דאדם אכלה סם המות דאדם או נשכה נחש או כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנה, הלעיטה קורט חלתית טרפה מפני שהוא נוקב בני מיעים וכל העומד לינקב כנקוב דמי אבל בשביל עלה החלתית לא הויא טריפה, [נ"ט ע"א] ההוא בר טביא דהוה בבי ר"ג דאפסיקא כרעיה בתרייתא בדקיה רב בצומת הגידין שהם בשוק הסמוך לארכובה ברגלים האחרונים ואכשרה וסבר למיכל מינה באומצא פי' שאינו צלי הרבה א"ל שמואל לא חייש מר לניקור פי' לנשיכת נחש א"ל היכי נעביד א"ל אותביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה אותביה דתנורא ונפל תילחי תילחי קרי שמואל עליה דרב לא יאונה לצדיק כל און וקרי רב עליה דשמואל וכל רז לא אניס לך.
<h2>דף קטז:</h2>
כשם שביצת טריפה אסורה חלבה נמי אסור ודין גבינות שנעשו מחלב של ספק טריפה נתבאר בנ"ג מדרך ה' של שער השחיטה.
